מה היה קורה אם הייתם חייבים למדינה 1000 שקלים. 2000 שקלים, אפילו 500 שקלים. ההוצאה לפועל הייתה מראה לכם בירוקרטיה יעילה מהי. שום דיון לא היה מתנהל בינכם לבין הגובה. הגובה היה מגיע ומבצע את המוטל עליו - גובה מכם את הכסף שאתם חייבים - כחוק. אבל אם אתם גוף כלכלי גדול ובעל השפעה כמו ערוץ טלוויזיה אתם יכולים להיות חייבים הרבה מעבר לכך. 200 מליון שקלים זהו החוב של ערוצים 2 ו10
להפקות ישראליות. כסף שהיה יכול לפרנס אלפי משפחות ולייצר סדרות וסרטי איכות מהם כולנו היינו נהנים.
במאבק הזה אנחנו (איגודי היוצרים והעובדים בטלוויזיה ובקולנוע) ננצח. זה ברור. ויש לזה תקדימים. מאבק דומה נוהל מול הכבלים בשנת 2000. רק בזכותו הופקו מאז עשרות שעות של תוכניות וסדרות ישראליות כמו “בטיפול”, “הבורר”, “שבתות וחגים”, “מישהו לרוץ איתו” ועוד ועוד ועוד… גם במאבק על הזכות לתמלוגים ניצחנו, והכבלים החלו לשלם ליוצרים תמלוגים, כנהוג במדינות מתוקנות בעולם.
עם כל הצניעות, אני יכול לומר שאני גאה להיות חלק מציבור הבמאים התסריטאים ויוצרי הטלוויזיה והקולנוע בישראל. ציבור שמוכיח פעם אחר פעם שהוא יודע להפעיל את עוצמתה של הסולידאריות המקצועית, מתוך אכפתיות לתרבות ולחברה בישראל. ואם אתם רוצים להבין על מה בדיוק אנחנו נאבקים, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הבא שמסביר הכל בצורה חדה ואלגנטית.
לפתוח את העונה של ארץ נהדרת עם המערכון “ישראלי אמיתי…” זו החלטה החלטה. ומי שקיבל אותה, מולי שגב עורך התוכנית או אנשי המערכת הם אנשים אמיצים.
המערכון שמתחיל בפריים ריק ובו בולט הסטיקר הלוהט מהתקופה האחרונה “ישראלי אמיתי לא משתמט” הוא לא פחות מיצירת מופת של סאטירה אמיתית.
החייל הנכנס אל הפריים מלא במוטיבציה - הוא רוצה להתגייס ולהיות קרבי, אסי כהן בתפקיד הרמטכ”ל מעודד אותו שוב ושוב ומעביר אותו בבקו”ם (שמעוצב כגיהנום של הכוונות הטובות) מטרת “שרשת החיול” האלטרנטיבית הזו היא איסוף “רגעי מזכרת” לתקופה בה החייל הזה יהיה שבוי (נשכח) או אולי גרוע מכך.
על רקע עידוד מצד הרמטכ”ל לכך שצריך “להיכנס לעזה”, החייל מצטלם בתמונה למזכרת עם “חברים” על רקע נוף קסום של ים חלומי - זו תהייה בוודאי “התמונה המפורסמת” שתפורסם בעיתון כשהוא ישלם את המחיר… החייל מתבקש לכתוב שיר וכשאין לו מילים, מישהו עושה זאת עבורו. השיר הזה ישמש אותנו אחרי שהוא ייחטף, כדי להלחין אותו בביצוע מתקתק ומרגש.
גם דרך משרד ראש הממשלה, החייל הזחוח עובר, שם הוא מתבקש על ידי מר אולמרט (טל פרידמן) לחתום על טופס המסיר מראש הממשלה אחריות לגורלו.
וההמשך הוא כמובן - האור הלבן בקצה המסדרון, שמחכה לאותו חייל נלהב, שכבר מבין שהשירות הצבאי שלו, אליו הוא כל כך נלהב, זה לא ממש מה שהוא דמיין…
4 דק’ של טלוויזיה שאומרת את מה שישראלים רבים חושבים. 4 דק’ שעומדות בשורה אחת עם יצירות מופת אנטי מלחמתיות כמו דר’ סטראינג’לב.
ומה כל כך טוב בקטע הזה ? - באקט של בומרנג משוכלל הוא מצליח להבהיר בצורה חדה ומשכנעת את האבסורד והאיוולת שבגל הפטריוטי האחרון השוטף את ארצנו הנהדרת.
{{קשת לא מאמינה בהפצה ויראלית - לא מאפשרת לייבא סרטונים שלה לאתרים אחרים - הם כנראה חושבים שיו טיוב לא יודעים מה הם עושים ( בקיצור אין אפשרות לעשות חלון ובו יתנגן הסרטון כאן - אז קחו לינק - הנה מכאן) ))מה דעתכם ?
האם הדוב שרוקד על לוח מתכת לוהט בקרקס, נהנה מהריקוד ?
האם הנערה שמגיעה ל”כוכב נולד”, ומזייפת זיופים בוטים, נהנית כשהיא צופה בעצמה בטלוויזיה ?האם האיש המבוגר שחייו כה אומללים, עד שהוא מוצא את עצמו מבייש את עצמו ברגע של חולשה ראוי לבמה לביזוי עצמי בפרהסיה ?
האם הקטעים בהם נערים ונערות, מבוגרים וצעירים זוכים לזמן מסך רק כדי שנוכל ללגלג עליהם הוא רגע טלוויזיוני חשוב ?. כן בהחלט. הוא חשוב כי הוא יוצר רייטינג - ורייטינג יוצר פרנסה לאנשים רבים. מפיקי התוכנית ובעלי הערוץ המסחרי בו התוכנית משודרת. הוא מייצר פרנסה למפרסמים. הוא לא מפרנס את הכוכב לרגע שעל גבו גילגלנו את כל הרייטינג הזה להפסקת הפרסומות.
אני אגיד לכם את האמת, אני אוהב את הרגעים הטובים ב”כוכב נולד” - את הרגעים בהם כשרון אמיתי מתגלה. אני חושב שיש הרבה אמת וכוח בפורמט. יש משהו חזק בזמרת שנבחרת על ידי “כל המדינה”
עובדה, נינט היא פצצה של זמרת. בועדה של להקה צבאית אולי היא לא הייתה עוברת…אני אוהב את הדמוקרטיה של ההמון, שבוחרת. והיא בוחרת טוב: נינט. ז’קו.
אז מה הבעיה שלי ?. הבעיה שלי היא הם אלו שמשתמשים בהם בדרך, אלו שעושים מהם קרקס.
התגובות הצפויות:
“טוב, זה הכל בצחוק. זה ברוח טובה. למה אתה עושה עניינים ?” , וגם: “בסך הכל בידור…תוכנית טלוויזיה ביג דיל…באמת…” ואולי: “אתה לא מבין שזה המשחק….אלו החוקים…- הם יודעים למה הם נכנסים….”
כן כן…אני מכיר את התשובות. זה בסך הכל בידור והכל בהסכמה….סבבה…
אם סבבה, ואם הכל ברוח כל כך טובה - יש לי רק הצעה אחת על סדר היום - וזהו…הצעה קטנה: משהו שקשור להוגנות מסחרית מינימלית - הערוץ 2 המשדר את כוכב נולד - שתפו את המשתתפים בתוכנית (לא השופטים - המשתתפים - אלו שאתם צוחקים עליהם אלו שאתם נהנים כל כך לערוך ולערוך מחדש בהילוך אחורי והילוך איטי את קטעי הזיוף שלהם. שתפו את ה”טאלנטים” האלו ברווחים שלכם מהפרסומות.
זה הכל.
בספרו “על הטלוויזיה” בודרייה מתחיל בהצהרה שאפתנית, הוא טוען שהוא עומד להוכיח שהטלוויזיה היא מדיום שבמהותו, מעודד לאומיות, לאומנות (מלשון לאום), ואף עלול לעודד מלחמות, ולפגוע במהות הדמוקרטיה.
כדוגמא הוא נותן את קפריסין בשנות ה 80 - שם פרצה מלחמה בין שני חצאי האי עקב הפצרות של שדרים מערוץ טלוויזיה במנהיגים “לא לצאת פראיירים” ולצאת לקרב (הציטוט שלי כללי ומהזיכרון, אך זה רוח הדברים) העם נסחף והפעיל לחץ ציבורי על הממשלה, המלחמה פרצה. מזכיר לכם משהו ?
בודרייה טוען בגדול שהטלוויזיה במהותה (הוא לא מאשים איש או גורם כלשהו - אלא את “מהות המדיום” ) ששואף תמיד לרייטינג הגבוה ביותר, הרייטינג הגבוהה ביותר הוא המכנה המשותף הרחב ביותר - המכנה המשותף הרחב ביותר תמיד יהיה לאומי ולאומני - בודרייה טוען עוד שהטלוויזיה לעולם תצנזר קולות משולי החברה, קולות אלטרנטיביים - ואם תיתן להם קול, יהיה זה “קול” ערוך, מעובד ומושתק.
אז ככה, אני גדלתי בבית שבו היו מותקנות מצלמות בכל פינה, זוכר את התופעה הזאת. זה היה הטרנד של2006
עד 2010 - לא להאמין שפעם עשו את זה. כן, כל פעם שלקחתי בוטנים מהשקית של אבא הוא היה חוזר מהעבודה ושואל אותי, שלכת, איפה הבוטנים של אבא ?
קרא את המשך הפוסט »